נפיש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נפיש הוא דמות מקראית, בנו של ישמעאל. לנפיש היו 11 אחים: נביות, קדר, אדבאל, מבשם, משמע, דומה, משא, תימא, חדד, יטור, קדמה, בשמת.[1]

בדברי הימים מסופר שבני ראובן, גד וחצי המנשה נלחמו בהגריאים, יטור, נפיש ונודב[2] ותשעה פסוקים לפני כן נאמר שהמלחמה עם ההגריאים התקיימה בזמן שאול.[3] ככל הנראה, יטור ונפיש באותה המלחמה הם שבטים שנוסדו על ידי שני האחים בני ישמעאל יטור ונפיש.[4][5]

הפירוש המקובל לשם נפיש הוא עצום או בעל ערך רב. כך גם בארמית, שם נפיש פירושו הרבה, גדול.[4]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.